שומרוני כהן סטרשנוב - עורכי דין - מאמרים

סגירת תיק מ'העדר אשמה'

כעולה מבג"צ 4539/92 יעקב קבלרו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(3) 50, ומהנחייה מס' 1.3 להנחיות פרקליט המדינה שעניינה "סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" ובעילת "העדר אשמה"" - מקום בו כלל לא בוצעה עבירה או כי אין שמץ ראיות לביצוע העבירה ע"י החשוד בתיק, יש לנמק את סגירת התיק ב'העדר אשמה'.

עוד נקבע בפסיקה ובהנחיה האמורה לעיל כי יש הצדקה לרשום בתיק שהוא נסגר "מחוסר ראיות" (ולא "מחוסר אשמה") רק אם הראיות הקיימות משאירות ספק סביר בחפותו של החשוד.

לעניין סגירה מ'חוסר ראיות' נקבע כי אין די בקיומו של שמץ ראיות, אלא אם מקום בו הוא עומד במבחן הראיה המינהלית ומשאיר ספק סביר בחפותו של החשוד.

בבג"צ קבלרו נקבע במפורש כי אין זה ראוי שהמשטרה או הפרקליטות יסתמכו על שמץ ראיה שכזה בכדי להשאיר באדם כתם של חשד. חשד כזה, כשהוא נרשם בתיק החקירה, שחור על גבי לבן, ראוי לו שיהיה נתמך בראיה שיש בה ממש, גם אם אין היא מספיקה כדי להגיש כתב-אישום. ראיה כזאת צריכה לעמוד במבחן הראיה המנהלית, קרי, צריך שתהיה זו ראיה שאדם סביר היה סומך עליה כדי לומר שהחשד עדיין קיים ועומד.

אמור מעתה, אין מקום לסגירת תיק מ"חוסר ראיות", ולהשאיר כתם של חשד על אדם, אלא מקום בו אותו חשד נתמך בראיה של ממש. אחרת, יש לסגור את התיק מעילה של "העדר אשמה".